"הנני שמח בחלקי… ב"ה שחנן אותי ה' בבית מלא בנות יקרות וחביבות. כל אחת מהן מתנת ה' היא, ומה לי לבוא חלילה בתלונה לפני בורא עולם ולהפציר בתפילה יותר מדי, אם כך הוא רצון ה' – יהיה כך ואקבל זאת בשמחה ובלב שלם ושלו".

כך ענה הנדיב כששלוה נסוכה על פניו, כשנשאל מאת השליח: "ומה עם בן זכר?! האם על כך אינך רוצה להעתיר בתפילה ובתחנונים אצל הציון הקדוש?!"…

שליח מיוחד היה זה, שנשלח על ידי הנדיב עד לוויען הרחוקה, כדי לפקוד את ציון המצוינת של רבינו הגה"ק רבי יוסף ענגיל זי"ע, אשר שם חלקת מחוקק ספון, ביומא דהילולא קדישא, ב' דראש חודש מרחשון.

לא מסתפק הוא רק בשליחת שליח לתפילה, אלא היה זה כהמשך ישיר לקיום הצוואה הקדושה של רבינו כפשוטה וכמשמעה, בה הבטיח לפני הסתלקותו לשמי מרום, כי כל מי שיסייע להדפסת חיבוריו והוצאתם לאור עולם, יהיה לו למליץ יושר בעולם העליון.

לאחר שכבר הרים תרומה נכבדה למכון 'אוהבי תורה', למען הדפסת ספרי רבינו, ברצותו לזכות לברכה ולישועה בענינים שעמדו על הפרק, ביקש הלה לצרף לתרומתו תפילה חמה במקום קדוש, מקום מסוגל לקבלת התפילות, אשר רבים נושעו שם בכל הישועות והרפואות, במיוחד כאשר נכרכה התפילה יחד עם ההבטחה המתלווית לכל המסייעים למען הדפסת הספרים.

אך על בן זכר, לא ביקש להתפלל. אמנם בנים לא היו לו כי אם בנות, תשע במספר, אך משום מה הוא לא ראה את עצמו זקוק לישועה בענין זה. אם משום שהתרגל לעובדה זו, אם משום שכבר התקשה להאמין שעוד יזכה לכך, ואם משום שחשב שכך נקבע לו בשמים ממעל ואל לו להתערב בהשגחת ה'.

השליח הנאמן עשה את שליחותו במלואה, הוא הרחיק נדוד עד לעיר וויען, נשא תפילה במקום הקודש והזכיר את כל אשר ביקש הנדיב להזכיר לפני רבינו, שיהיה לו למליץ יושר בגנזי מרומים.

והנה בעמדו סמוך לציון הקדוש, נצנץ לפתע רעיון נפלא במוחו של השליח. "הלא כדאי הוא ידידי שאפעל עבורו דבר ישועה, גם בענין זה, שיזכה בקרוב לבן זכר, אשר יאיר את ביתו באור יקרות, אף על פי שגם עתה שמח הוא בחלקו ומאושר הוא במה שיש לו…".

וכיון שזכין לאדם שלא בפניו, הוסיף השליח והבטיח אצל הציון, כי בטוח הוא שכאשר יזכה משלחו לישועה ויוולד לו בן זכר, בודאי ירים תרומה נכבדה למכון 'אוהבי תורה' להדפסת ספרי רבינו, ואם כן בדין הוא שיקויים בו 'ישועות בו מקיפות' ויוושע בזמן קריב בבן זכר, על סמך התרומה העתידה לבוא…".

ואמנם כן, התפילה ממעמקי הלב פעלה את פעולתה. ההבטחה הקדושה של רבינו חוללה את הפלא, ולתקופת השנה ילד יולד לו ובן ניתן לו. רבינו הגדול היה לו למליץ יושר בעולם העליון, בזכות הקבלה הכנה על חשבונו של נדיב הלב, שכבר הוכיח את אהבת התורה שבלבו ואת אהדתו הגדולה לספרי רבינו.

מזל טוב מזל טוב!