בבית גנזיו של מכון ‘אוהבי תורה’ – להוצאת ספרי שר התורה רבינו הגאון רבי יוסף ענגיל זי”ע, נשמרו ברבות השנים סיפורי פלא ומופת רבים מספור, אשר התרחשו אצל נדיבי עם שהיו זקוקים לישועה, זה בכה וזה בכה, והתעוררו לרכוש להם מליץ יושר, הלא הוא רבינו זי”ע שהבטיח טרם עלותו לשמי מרום, להיות למליץ יושר בעולם העליון עבור אלו שיסייעו בהדפסת ספריו הקדושים אשר השאיר אחריו ברכה.
אחד מהם הוא סיפורו של נגיד ושוע מפורסם, בעל בעמיו אשר ראה ברכה בעמליו, אך ביום מן הימים נטפלו אליו רשויות המסים ומצאו אצלו העלמות-מס בסכומי עתק שנמשכו במשך עשרים שנה!
כידוע, החוק בארצות הברית מחמיר עד מאוד בעבירות מס. במקרים קיצוניים העונש על מעלימי מסים יכול להגיע עד למאסר בפועל של עשרות שנים! במקרה הסבוך הזה, טענו יודעי דת ודין כי אם ישפר עליו מזלו יסתיים דינו בקנס כספי גדול ועצום, שיהיה עבורו נזק עצום ועלול למוטט את מצבו הכלכלי.
שבור ורצוץ, חרד מפני הבאות, הוא פנה למכון ‘אוהבי תורה’ וביקש לזכות בהבטחת רבינו. כאיש עסקים ותיק ומפולפל, הוא ביקש לערוך ‘חוזה’ מסודר ומפורט, בו התחייב לתרום לפי הצלחתו. אם יגזרו עבורו לשלם סכום כזה וכזה, יתרום למכון כך וכך; אם יתחייב פחות, יתרום יותר. על אתר כתבו ‘קוויטל’ שנשלח אל השליח הקבוע בעיר וויען, כדי להקריאו אצל ציונו הקדוש של רבינו זי”ע, ובו כתבו את תורף ההסכם ואת הבקשה לישועה.
הנה בא יום הדין הגדול והנורא, ובסייעתא דשמיא זכה האיש לחן וחסד בעיני השופטים, הללו גזרו עבורו קנס כספי בסכום נמוך ממה ששיער, והוא יצא משם שמח וטוב לב.
עד מהרה הופיע האיש שוב במכון ‘אוהבי תורה’, מוכן ומזומן לסלק את התחייבותו, באמרו כי בזכותא דיוסף צדיקא זכה לחסדי שמים מרובים וגזרו עליו את הקנס הכספי הנמוך, וממילא עליו לשלם את ההתחייבות הגדולה שקיבל על עצמו בהתאם להצלחת המשפט.
כיון שכבר זכה להצלה ולישועה, נענה הנגיד וגילה טפח ממה שהסתיר עד כה: “כעת יכול אני לגלות לכם דבר שלא רציתי לספר בשעת קבלת ההתחייבות”.
“ביום שנתפסתי, הדאגה האחרונה שלי היתה הקנס הכספי… רוב מומחי המשפט שהתייעצתי עמם טענו שהענין יסתיים במאסר של כמה וכמה שנים ר”ל. כאשר ניסחנו את ההתחייבות, לא רציתי כלל להעלות את ענין המאסר, כדי שלא לפתוח פה לשטן וכן כדי שלא יוודע הדבר לזוגתי… אבל על לבי רבצה אבן גדולה שהטרידה את מנוחתי והחרידה את שלוותי, מי יודע מה יולד יום…”.
למשמע הדברים, הועלה שוב על גבי שולחן המכון כתב ההתחייבות והפתקא, ונמצא כתוב בנוסח ההזכרה כלשון הזה: “שיזכה הנגיד ר’ יוסף (-שמו של הנגיד) לחן שזכה יוסף הצדיק במצרים…”!
אמנם כן, נשיאות חנו של יוסף הצדיק היתה בהיותו בבית האסורים במצרים, וכך מפורש במקרא )בראשית לט, כא(: “וַיְהִי ה’ אֶת יוֹסֵף וַיֵּט אֵלָיו חָסֶד וַיִּתֵּן חִנּוֹ בְּעֵינֵי שַׂר בֵּית הַסהַֹּר” .
התברר, כי מן הרגע הראשון פעלה מליצת היושר של רבינו, וכבר בנוסח ההזכרה כמו מאליו נכתבה הבקשה שינצל מן המאסר ויזכה לנשיאות חן מיוחדת! – – –
לתרומה טלפונית
ולהרשמה לקבלת תכנים ממכון ‘אוהבי תורה’
