הסיפור הבא, בא ללמדנו עד היכן כוחה של הבטחה קדושה ונפלאה, אשר יצאה מפי קדשו של שר התורה, מרנא ורבנא הגה"ק רבי יוסף ענגיל זי"ע, ביום המר והנמהר טרם הסתלקותו לגנזי מרומים, כרוזא קרא בחיל בהבטחה, שמי שיסייע בהדפסת חיבוריו ככה, ימליץ עליו בעולם העליון לטובה ולברכה. וכלשון קדשו:
"כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי, אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון".
היה זה לפני כמה שנים בימי הרחמים והסליחות, בביתו של יהודי יקר, תומך תורה ולומדיה ומוקיר רבנן ותלמידיהון מתוך לב זהב ופתוח לכל דבר שבקדושה, ישב שליח מכון 'אוהבי תורה', וביקש מאת הנדיב שירים את תרומת קדשו להחזקת המכון, כדי שעל ידי כך יתאפשר לזרז ולקדם את מלאכת הקודש של הוצאת ספרי רבינו בעגלא ובזמן קריב, כאוות נפש כל שוחרי תורה,
למען מלאות משאלות לבו הטהור של רבינו זי"ע, היושב בגן עדן ומקדם ומביט בנו בכליון עינים לראות בפרי עמלו הולך ומתרחב ומתפרס בכל בתי מדרשות והיכלי תורה.
אותו נדיב, התמודד אותה שעה בקשיים שונים בעסקיו, טרוד היה בהם עד למעלה ראש, ולשמע הבקשה נענה בצער: "ראשי בל עמי בימים אלו, כל כולי נתון כעת להצלת העסקים ואין לי יכולת ליישב דעתי לענין שלשמו התכנסנו. אנא, חזור אלי לאחר הימים הנוראים, כולי תקוה שאוכל לעזור לכם ככל שירחיב ה' את דעתי וישפר את מצבי…".
בחודש מרחשון, סמוך ונראה ליומא דהילולא קדישא של רבינו, פנה אליו שוב, אך הוא ענה, כי באמת כבר גמר אומר במחשבתו לבוא לעזרת ה' בגבורים ולהרים את תרומתו להחזקת המכון, אך הוא נאלץ לדחות את הדבר שוב מחמת מצבו, ובעז"ה לא רחוק הדבר להביא את הענין לידי גמר, בשעה טובה ומוצלחת.
כך הלך הדבר ונדחה, עד לחודש אדר. הפעם, כאשר נפגשו הנדיב ושליח המכון, סתם הנדיב ואמר קצרות: "דע לך, כי במשך החורף ראיתי עין בעין את רבי יוסף ענגיל…". כאשר ניסה השליח לדובבו ולקבל ממנו פרטים נוספים, משך הלה בכתפיו ואמר: "איני יכול לומר לך במה מדובר, אך ראיתי כבר ישועה גדולה, וזאת לאחר שרק גיליתי את רצוני הטוב, וכיון שכך – ברור ופשוט הדבר כי מוכן ומזומן אני לדבר עמך הלכה למעשה על התרומה המיוחלת שבודאי תביא לי ישועה גדולה…".
לתרומה טלפונית
ולהרשמה לקבלת תכנים ממכון 'אוהבי תורה'
