רגעים ספורים לפני הסתלקותו של רבינו הגאון הקדוש רבי יוסף ענגיל זי"ע לשמי מרומים, בערב שבת קודש פרשת נח שנת תר"פ, בשעה שהיו אראלים ומצוקים אוחזים בארון הקודש – ניצבו סביב מיטתו של הגאון האדיר אשר כל רז לא אניס ליה, תלמידיו ומעריציו ואנשי בריתו, לצד גדולי התורה שבדור הוד.
עיני כולם נשואות אליו בחרדה, בתחינה לשלומו של אותו צדיק וקדוש אשר כל חייו דביקות עילאית בחכמת התורה הקדושה. אולם הוא זי"ע כאילו מצוי בתוך עולם משלו, אפוף בשרעפיו, מנצל את רגעיו האחרונים בהאי עלמא להעמקה נוספת בסוגיות התורה, כאשר שפתותיו ממלמלות ללא הרף ואצבעו רושמת באוויר מרוב הרגל לאחוז בקולמוס ולחרוט את חידושיו לדורות עלי גליון.
לפתע נרעדו כולם לשמוע את רבינו, החש כי קצו קרב, ממלמל: "הן הקב"ה יודע, כי לא נהניתי מן העולם הזה, ואפילו באצבע קטנה…"
המעמד נשגב. חרדת קודש אופפת את החדר הקטן. הכל מבינים כי אלו רגעיו האחרונים של גאון ישראל, רבם האהוב של יהודי קראקא ופאר רבני עיר המלוכה וויען, מי שהיה שרוי כל חייו באווירה עילאית שכולה תורה ופרישות והרעיש והסעיר את העולם התורני בחידושיו הגאוניים.
והנה, לפתע פוקח רבינו את עיניו, כאילו משתלשלת נשמתו מעולם שכולו טוב, פונה אל חתנו יחידו, הלא הוא הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל הי"ד, בן אחר בן לקדוש ישראל השרף מקאצק זי"ע – אשר התמסר במשך שנים לעמוד לימין חותנו הקדוש – והקול מדבר מתוך גרונו את הדברים הנשגבים והטמירים הללו:
"כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי – אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון!".
זוהי הצוואה שהותיר לדורות.
זאת היא תחינתו האחרונה של אותו גאון וקדוש.
זה הדבר האחרון שהטריד את מנוחתו רגע לפני עלותו בסערה השמימה: שכלל כתביו וחיבוריו יודפסו ויצאו לאור עולם, מלבד ט"ז החיבורים שכבר זכה להוציא לאור עוד בחיים חיותו.
זה חלקו מכל עמל תורתו!
לתרומה טלפונית
ולהרשמה לקבלת תכנים ממכון 'אוהבי תורה'
