הצוואה הקדושה
רגעים ספורים לפני הסתלקותו של רבינו לשמי מרומים, בערב שבת קודש פרשת נח שנת תר"פ, בשעה שהיו אראלים ומצוקים אוחזים בארון הקודש – ניצבו סביב מיטתו של הגאון האדיר אשר כל רז לא אניס ליה, רבי יוסף ענגיל זי"ע, תלמידיו ומעריציו ואנשי בריתו, לצד גדולי התורה שבדור הוד.
עיני כולם נשואות אליו בחרדה, בתחינה לשלומו של אותו צדיק וקדוש אשר כל חייו דביקות עילאית בחכמת התורה הקדושה. אולם הוא זי"ע כאילו מצוי בתוך עולם משלו, אפוף בשרעפיו, מנצל את רגעיו האחרונים בהאי עלמא להעמקה נוספת בסוגיות התורה, כאשר שפתותיו ממלמלות ללא הרף ואצבעו רושמת באוויר מרוב הרגל לאחוז בקולמוס ולחרוט את חידושיו לדורות עלי גיליון.
לפתע נרעדו כולם לשמוע את רבינו, החש כי קצו קרב, ממלמל: "הן הקב"ה יודע, כי לא נהניתי מן העולם הזה, ואפילו באצבע קטנה"…
המעמד נשגב. חרדת קודש אופפת את החדר הקטן. הכול מבינים כי אלו רגעיו האחרונים של אותו גאון ישראל, רבם האהוב של יהודי קראקא ופאר רבני עיר המלוכה וויען, מי שהיה שרוי כל חייו באטמוספירה עילאית שכולה תורה ופרישות והרעיש והסעיר את העולם התורני בחידושיו הגאוניים.
והנה, לפתע פוקח רבי יוסף את עיניו, כאילו משתלשלת נשמתו מעולם שכולו טוב, פונה אל חתנו יחידו, הלוא הוא הגה"צ רבי יצחק מענדל מארגנשטערן זצ"ל הי"ד, בן אחר בן לקדוש ישראל השרף מקאצק זי"ע – אשר התמסר במשך שנים לעריכת והדפסת חיבוריו – והקול מדבר מתוך גרונו את הדברים הנשגבים והטמירים הללו:
"כל מי שיסייע בהדפסת החיבורים שלי - אהיה לו למליץ יושר בעולם העליון!".
זוהי הצוואה שהותיר לדורות.
זאת היא תחינתו האחרונה של אותו גאון וקדוש.
זה הדבר האחרון שהטריד את מנוחתו רגע לפני עלותו בסערה השמימה: שכלל כתביו וחיבוריו יודפסו ויצאו לאור עולם, זולת י"ז החיבורים שזכה להוציא לאור עוד בחיים חיותו.
זה חלקו מכל עמל תורתו!
הצוואה הקדושה
לאחר שנסתלק לשמי מרומים והביאוהו למקום מנוחתו, עשתה לה כנפיים תחינתו האחרונה, המלווה בהבטחה ברורה ונחרצת, שאינה מתפרשת לשני פנים – ואכן עד מהרה התייצבו כלל גדולי רבני וצדיקי הדור, לקיים את רצון קדשו ולסייע בהדפסת החיבורים.
מי שנטל על כתפיו את עול המלאכה, היה חתנו היחיד אשר שמע את דבר ההבטחה מפורש יוצא מפה קדשו, והזדרז להקים מכון מיוחד אשר נקרא שמו 'אוהבי תורה', על שם המטרה הנשגבה שהעמיד בראש מעייניו – להאהיב את דברי תורתו המתוקים מדבש של ראש גאוני גאליציא ופולין על הדורות הבאים.
כבר בהלוויית רבינו בעיר וויען, בהשתתפות רבבות אלפי ישראל, נשא חתנו הספד מרטיט בעת שהגיעה המיטה לבית החיים, ובו הזכיר את צוואתו והבטחתו של חותנו שר התורה. על אתר הגה את הרעיון לפתוח את המכון 'אוהבי תורה', ובאותו מקום החלו לקבץ נדבות בקרב אלפי המלווים למען הגשמת הרעיון החשוב.
תחת ידו מצויים היו מאה ואחד כרכי חידושים המוכנים להדפסה, "כמנין מיכא"ל שר התורה" – ועתה באה עת לחננה, להורידם אל מכבש הדפוס ולהפיצם להמונים.
מלבד חתנו, מיהרו להצטרף אל ההבטחה הנשגבה אנשי קהילת וויען, אשר הקימו עד מהרה 'ועד הפועל' לעריכת כתבי רבינו והוצאתם לאור עולם. בראשות 'ועד הפועל' עמדו תשעה רבנים ונגידים שרתמו עצמם לעשות רצון צדיק.
אל המפעל הקדוש הזה חברו רבים מגדולי ישראל. רשימת חברי הועד ארוכה ומאלפת: בראשה עמדו כ"ק האדמו"רים מטשארטקוב, הוסיאטין וקאפיטשניץ זי"ע, הגאון רבי ישעיה פירסט זצ"ל רב דקהל "עדת ישראל – שיף שוהל" בוויען, ולצדם אישים נכבדים שונים.
מוויען יצאה הבשורה אל מרחבי אירופה. ומשם לווארשא, לאדז' וכל ערי פולין. הבשורה על בקשתו והבטחתו של רבינו זיע"א התפשטה במהירות ונודעה כמסוגלת להמשכת ישועות למעלה מדרך הטבע, עד שבחלוף זמן לא רב גם ביבשת אמריקה הוקם ועד 'נכבדים' שהתחייבו לסייע להדפסת מאה ואחד החיבורים – בראשות גאונים מכל רחבי ארצות הברית, מחוף אל חוף, ביניהם: הג"ר דוב אריה לווינטל מפילדלפיה, הג"ר זאב לייטר מפיטסבורג, הג"ר אליעזר זילבר מספרינגפלד, האדמו"ר רבי פינחס הורוויץ מבוסטון, ועוד נציגים משלושים ושתים (!!!) ערים בארה"ב.
פעילות גיוס הממון למען הדפסת הכתבים חבקה עולמות ואכן הניבה פירות: עד מלחמת העולם וחורבן יהדות הגולה הספיק מכון 'אוהבי תורה' להדפיס שמונה ספרים מתוך מאה ואחד החיבורים: 'גליוני הש"ס' על סדר זרעים מועד נשים ונזיקין. 'אוצרות יוסף' – 'תשובת עגונה'. 'שביעית בזמן הזה'. 'חידושי יורה דעה'. 'דרשה לשבת שובה'. 'ח' דרשות'. 'מאמר דוד' ו'מאמר לבנה'. כמו כן התעסק המכון בהדפסת ספריו שכבר יצאו לאור עוד בחיים חיותו, להוציאם שוב ושוב במהדורות חדשות, לאור הביקוש הרב והצמאון האדיר שהתגלה להם בכל רחבי עולם התורה המתפתח.
אלא שאז, בשיא פריחתו של המפעל הגדול והקדוש הזה, אשר נודע ונתפרסם כמשפיע ישועות לכל השותף בו – נקטע ונגדע הכול.
מכבשיה דרחמנא נגזרה גזרה. מלאך המוות הנאצי השמיד וכילה את יהדות פולין, בתוכה רבים מן היוזמים הי"ד – אשר לא הספיקו להוציא מן הכוח אל הפועל את שאיפתם הגדולה.
באותה תקופת חורבן נורא אשר נתרגש ובא על ישראל, נעלמו גם עקבותיהם של רוב חיבוריו של רבי יוסף ענגיל זי"ע, ואנו תפלה שעוד נזכה לאורם הטוב.
מחזירים עטרה ליושנה
לאחר שנסתלק לשמי מרומים והביאוהו למקום מנוחתו, עשתה לה כנפיים תחינתו האחרונה, המלווה בהבטחה ברורה ונחרצת, שאינה מתפרשת לשני פנים – ואכן עד מהרה התייצבו כלל גדולי רבני וצדיקי הדור, לקיים את רצון קדשו ולסייע בהדפסת החיבורים.
מי שנטל על כתפיו את עול המלאכה, היה חתנו היחיד אשר שמע את דבר ההבטחה מפורש יוצא מפה קדשו, והזדרז להקים מכון מיוחד אשר נקרא שמו 'אוהבי תורה', על שם המטרה הנשגבה שהעמיד בראש מעייניו – להאהיב את דברי תורתו המתוקים מדבש של ראש גאוני גאליציא ופולין על הדורות הבאים.
כבר בהלוויית רבינו בעיר וויען, בהשתתפות רבבות אלפי ישראל, נשא חתנו הספד מרטיט בעת שהגיעה המיטה לבית החיים, ובו הזכיר את צוואתו והבטחתו של חותנו שר התורה. על אתר הגה את הרעיון לפתוח את המכון 'אוהבי תורה', ובאותו מקום החלו לקבץ נדבות בקרב אלפי המלווים למען הגשמת הרעיון החשוב.
תחת ידו מצויים היו מאה ואחד כרכי חידושים המוכנים להדפסה, "כמנין מיכא"ל שר התורה" – ועתה באה עת לחננה, להורידם אל מכבש הדפוס ולהפיצם להמונים.
מלבד חתנו, מיהרו להצטרף אל ההבטחה הנשגבה אנשי קהילת וויען, אשר הקימו עד מהרה 'ועד הפועל' לעריכת כתבי רבינו והוצאתם לאור עולם. בראשות 'ועד הפועל' עמדו תשעה רבנים ונגידים שרתמו עצמם לעשות רצון צדיק.
אל המפעל הקדוש הזה חברו רבים מגדולי ישראל. רשימת חברי הועד ארוכה ומאלפת: בראשה עמדו כ"ק האדמו"רים מטשארטקוב, הוסיאטין וקאפיטשניץ זי"ע, הגאון רבי ישעיה פירסט זצ"ל רב דקהל "עדת ישראל – שיף שוהל" בוויען, ולצדם אישים נכבדים שונים.
מוויען יצאה הבשורה אל מרחבי אירופה. ומשם לווארשא, לאדז' וכל ערי פולין. הבשורה על בקשתו והבטחתו של רבינו זיע"א התפשטה במהירות ונודעה כמסוגלת להמשכת ישועות למעלה מדרך הטבע, עד שבחלוף זמן לא רב גם ביבשת אמריקה הוקם ועד 'נכבדים' שהתחייבו לסייע להדפסת מאה ואחד החיבורים – בראשות גאונים מכל רחבי ארצות הברית, מחוף אל חוף, ביניהם: הג"ר דוב אריה לווינטל מפילדלפיה, הג"ר זאב לייטר מפיטסבורג, הג"ר אליעזר זילבר מספרינגפלד, האדמו"ר רבי פינחס הורוויץ מבוסטון, ועוד נציגים משלושים ושתים (!!!) ערים בארה"ב.
פעילות גיוס הממון למען הדפסת הכתבים חבקה עולמות ואכן הניבה פירות: עד מלחמת העולם וחורבן יהדות הגולה הספיק מכון 'אוהבי תורה' להדפיס שמונה ספרים מתוך מאה ואחד החיבורים: 'גליוני הש"ס' על סדר זרעים מועד נשים ונזיקין. 'אוצרות יוסף' – 'תשובת עגונה'. 'שביעית בזמן הזה'. 'חידושי יורה דעה'. 'דרשה לשבת שובה'. 'ח' דרשות'. 'מאמר דוד' ו'מאמר לבנה'. כמו כן התעסק המכון בהדפסת ספריו שכבר יצאו לאור עוד בחיים חיותו, להוציאם שוב ושוב במהדורות חדשות, לאור הביקוש הרב והצמאון האדיר שהתגלה להם בכל רחבי עולם התורה המתפתח.
אלא שאז, בשיא פריחתו של המפעל הגדול והקדוש הזה, אשר נודע ונתפרסם כמשפיע ישועות לכל השותף בו – נקטע ונגדע הכול.
מכבשיה דרחמנא נגזרה גזרה. מלאך המוות הנאצי השמיד וכילה את יהדות פולין, בתוכה רבים מן היוזמים הי"ד – אשר לא הספיקו להוציא מן הכוח אל הפועל את שאיפתם הגדולה.
באותה תקופת חורבן נורא אשר נתרגש ובא על ישראל, נעלמו גם עקבותיהם של רוב חיבוריו של רבי יוסף ענגיל זי"ע, ואנו תפלה שעוד נזכה לאורם הטוב.